الرئيسية
البوم جايب لكم تقرير عن السكان اللي جوار رمات حوباب
סרטן, מחלות נשימה ושיעור גבוה של הפלות. בחודש הבא יעמדו 76 תושבי היישובים מסביב לרמת חובב ויתבעו מהמפעלים ומהמועצה לקבל אחריות לבריאותם. החיים בצל מפעלים מזהמים
טל אריאל אמיר | 4/9/2009 9:22
"קשה לי לנשום. אני משתעלת המון והילדים צוחקים עליי. בלילות אני בוכה מרוב שכואב לי, ולפעמים בגלל שאין לי אוויר לא יוצא לי קול. רק דמעות". קולה של סאלי דנפירי, בת העשר, חלש. כמעט שאינו נשמע. סאלי סובלת מאסתמה כרונית. כל שלושה חודשים היא יוצאת עם אביה לבאר שבע ועוברת בדיקות ושיקוף ריאות. "אני מפחדת שיקרה לי משהו. כשאני מקבלת התקף, אני מרגישה כאילו אני מתעלפת. לוחץ לי חזק בחזה. לפעמים אני חולמת שאני בריאה לגמרי ולא צריכה לקום כמעט כל לילה בגלל השיעול. אני רוצה לשחות ולרקוד ולא יכולה בגלל שאין לי נשימה. אני גם לא יכולה לשחק עם החברות שלי בהפסקות. למה אני צריכה להיות שונה מהן? כשאגדל אהיה רופאה ואוכל לטפל במחלה שלי ובחולים אחרים.
מתוך דוח "אירועי חומרים מסוכנים בין השנים 2007-1998": בשנת 2004 אירעו ברמת חובב 57 מקרים מקומיים הכוללים פיצוץ, שרפה, דלקה ושפיכת חומרים מסוכנים. בשנת 2007 נרשמה ירידה, רק 32 אירועים, אחד מהם נחשב לאירוע
אזורי, שחורג מגבולות המועצה התעשייתית, גורר הערכות של כוג חות הצלה ומחייב סגירת צירי תנועה.
"השילוב של הריח עם מחלות הנשימה נראה לי הגיוני", אומר ג'מאל דנפירי, אביה של סאלי. שלושת ילדיו לוקים באסתמה כרונית. "לפני תשע שנים, כשלילדה הראשונה בת ה-13 אמרו שיש אסתמה קשה, התפלאתי. אבל כשזה התגלה גם בשני הילדים הקטנים, זה היה מוזר. אנחנו, הבדואים, חיים מתמיד באוויר הפתוח ללא כל בעיות. עכשיו רוב האנשים בשבט לא לגמרי בריאים. לרבים יש סחרחורות, בעיות נשימה, בעיות בעיניים. הילדים שלי חיים על כדורים ואינהלציה. כל החיים סביב המחלות שלהם. לפעמים, לפנות בוקר, שלושתם מתחילים להשתעל. לך תיקח את כולם עכג שיו לבית החולים. לפעמים הם מתאשפזים. כמעט אין לילה שסאלי לא סובלת מקוצר נשימה. לפני כמה שנים היה פיצוץ באחד המפעלים וראינו אוטובוסים מפנים עובדים. עמדנו כאן, תקועים. לאן נברח?
אנשי שבט אל עזזמה בוואדי אל נעם, המרוחק כשני קילומטרים בלבד מהפארק התעשייתי רמת חובב, מתגוררים במקום מאז קום המדינה. "נולדתי פה", מצהיר סלאח אל ג'ורג'אווי, הנשוי לשתי נשים שעברו כמה הפלות. "המדינה שיכנה אותנו במקום הזה, וכשהקימו את רמת חובב ראינו רק פרנסה בעיניים. אבל ככל שהמקום התרחב כך התפשט גם הריח. בהתחלה אמרנו 'לא נעים' אבל אחר כך התחילו ההפלות. לא רק אצלי. אין כמעט בית פה שהאישה לא הפילה פעם או פעמיים. האנשים פה תמימים, ישר אמרו'זה מן אללה'. חשדתי שמדובר במפעלים. זה כמו פח אשפה של פסולת רעילה. מאז ההפלות, אחת הנשים לא יכולה יותר ללדת. גם אם היום המפעלים לא מזהמים, זה מה שהיה כאן במשך שנים והרס לנו את הבריאות. אני יודע שצריך לעבור מכאן, רק אין לנו לאן. בזכות התביעה כולם ייאלצו להקשיב לנו. גם אם לא יתייחסו".
גם סאלם אלדנפירי לא מאמין שמשהו ישתנה. מאז מתה אשתו, סיאם, שהייתה רק בת 36, איבד טעם לחייו. הפך לאב חדגהורי. סאלם לא הצליח להבין מדוע נאלץ, בהתראה של יום, לנסוע עד לרופא בחיפה כדי לענות על כמה שאלות. "התיק של אשתי אצל עורכי הדין של המפעלים, לא מבין מה רוצים ממני", הוא אומר. "אני רופא? אני יודע דברים שהרופא לא יודע? זה נראה כאילו מציקים לנו סתם. רוצים להקשות. לא מספיק שאיבדתי את אשתי? הסרטן התגלה כשסיאם הייתה בחודש הרביעי להיריון. אמרו שהבטן יכולה להתפוצץ. רציתי להציל לפחות אחד מהם. שניהם מתו".
שלושה אחים חולים באסתמה יש גם במשפחת אלדנפירי. הם מודים כי בחמש השנים האחרונות הריח החריף מורגש פחות, אבל לחאלד בן ה-18 זה לא עוזר. הוא מסתובב עם משאף ומתקשה בשיעורי הספורט בבית הספר. הוא נזקק לתרופות ונוסע להביאן בעצמו מהיישוב שגב שלום. חאלד החל להשתעל כבר בגיל חצי שנה ומאז, בכל לילה, מגיפים הוריו את הדלתות בבית. ימים ארוכים סירב ללכת לבית הספר. התבייש במחלה. אחותו הקטנה אושפזה בעבר בבית החולים, אחיו נזקק לאינהלציה. הוריו הסבירו לו שאם יזכו בתביעה המשפטית יוקדש הכסף לבריאותו.
מתילן כלוריד עלול לגרום לסרטן; קסילן עלול לפגוע במערכת העצבים ובדם; מתיל ברומיד, עלול לפגוע בלב ובכליות; טולואן עלול לפגוע בכבד ובכלי הדם; אמוניה עלולה לגרום לקוצר נשימה ובצקת בריאות. זה מה שנשמו במשך שנים הבדואים משבט אל עזזמה. זה מה שנשמו גם תושבי באר שבע, עומר והסביבה. ככה לפחות קבעה בשנת 2002 ד"ר רעיה וולקן, יו"ר ועדת איכות הסביבה במועצה האזורית נגב. האסתמה, ההפלות והסרטן שהחלו להתפשט בקרב הבדואים העלו אצלם את החשש כי המחלות הלא אופייניות למגזר שלהם קשורות לפליטת רעלים מהמפעלים שבפארק התעשייתי. לא פעם התעוררו בלילה והבחינו בעננת כימיקלים עכורה המרחפת מעל האוהלים והצריפים. בלילות החמים נאלצו להגיף את החלונות בגלל הריח הגופריתי הכבד.
רחל טלמור מעומר מסרבת להיות פסימית. אחרי לוקמיה וסרטן הרחם היא מתכוונת להמשיך לחיות. "הקשר לרעלים עלה בבדיקות הרפואיות שלי", היא אומרת. "בגלל סוג הסרטן הייחודי שאלו אותי במחלקה ההמטולוגית עם עב? דתי עם חומרים כימיים, כי חלוקת התאים מתאימה לאדם שנחשף לרעלים".
טלמור הייתה עובדת סוציאלית וניהלה מחלקה בביטוח הלאומי. היא נאלצה לפרוש בגיל 52, לפני שלוש שנים, בגלל הסרטן ומאז היא במלחמת הישרדות. "אני חיה בפחד ", היא מודה. "הייתי אדם פעיל והיום אני מתעייפת מהר. עם החולשה והקשיים טרטרו אותי לתל אביב רק כדי שעורכי הדין של המפעלים יהיו מרוצים. הרופא לא ידע מה לעשות איתי. הרי התיק הרפואי שלי היה מולו. אני מתגעגעת לי? מים שבהם הייתי בריאה ולא קמתי בבוקר ומיד חשבתי מה יהיה איתי".
דורשים פיצוי. מאה מיליון שקל
פרשת רמת חובב עלתה למודעות בשנת 2003 לאחר דיונים שנערכו בכנסת בנושא הממצאים הראשונים של הסקר האפי-דמיולוגי, שפרסמה פרופ' בתיה סרוב מאוניברסיטת בן גוריון בשיתוף משרד הבריאות. בסקר הוגדרו הבדואים כאוכלוסייה בסיכון הסובלת מעודף תחלואה ותמותה שנגרמים כנראה מהקרבה לאתר רמת חובב. לגבי האוכלוסייה היהודית, כך נטען, נמצא קשר בין מחלות נשימה כרוניות של ילדי הקיבוצים לבין האתר.
עם פרסום הממצאים התגבשה ביישוב עומר קבוצת תושבים שלקו בסרטן והחליטו לצאת למאבק משפטי. בשנת 2005 התגבשה גם קבוצת הבדואים מוואדי אל נעם (שבט אל עזזמה), שמנתה עשרות תושבים המתגוררים מול הפארק התעשייתי. הבדואים טענו כי המחלות שהתפרצו בקרבם בשנים האחרונות - כמו סרטן, מחלות נשימה ושיעור גבוה של הפלות - אינן אופייניות למגזר. שתי הקבוצות, המונות כיום 76 תובעים, מיוצגות על ידי עורכי הדין משה קפלנסקי, קובי קפלנסקי ורמי זך.
בתביעת הענק שהגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המדינה והמועצה התעשייתית רמת חובב, הגוף שמאגד בתוכו את המפעלים, דורשים התובעים לפצותם בכמאה מיליון שקל. התובעים הפנו את תביעתם אל המועצה התעשייתית, אולם המועצה טענה מיד כי יש להפנות את התביעה כלפי המפעלים. בית המשפט קבע כי את המשפט ינהלו המדינה, המועצה והמפעלים ביחד ובכך העמיד למעשה את 76 התובעים החולים מול הגופים הגדולים, כמשל דוד וגוליית.
השופטת שרה דברת, שתנהל את המשפט, הודיעה כבר בתחילה כי התיק לא יימשך שנים רבות, בדומה למשפט השייטת והקישון. היא דרשה כי בתוך זמן קצר יהיו התצהירים, המסמכים והבדיקות הרפואיות של התובעים בהישג יד. באי כוח המפעלים הכניסו את התובעים לסחרור כאשר ביקשו מהם להגיע לבדיקות רפואיות מטעמם, בטווח זמנים קצר ובמקומות מרוחקים כגון חיפה. חלק מהבדואים, שמעולם לא עזבו את המתחם, לא הגיעו לבדיקות. המשמעות: מחיקת שמותיהם מהתביעה.
עו"ד משה קפלנסקי מחה השבוע על העובדה שתביעות בנושא איכות סביבה אינן מגיעות למשפט הפלילי: "צריך להעמיד לדין בגין תקיפה את המפעלים המזהמים ולהטיל עליהם עונשי מאסר בפועל ולא ליצור מצג של קשר בין הון לשלטון. במשפט האזרחי היום נלחמים התובעים במלחמה משפטית נגד עשרות נתבעים עתירי ממון המיוצגים על ידי עשרות עורכי דין, המערימים קשיים על הצד החלש".
המשפט צפוי להיפתח באוקטובר.
המפעל: מה הקשר בין הזיהום למחלות?
אזור התעשייה רמת חובב נחשב מפגע אקולוגי קשה שגרם לזיהום האוויר והקרקע. ב-2004 הוקמו במתחם תחנות ניטור הפועלות לאורך כל היממה והמפעלים חויבו להשקיעו בתחנות סביבתיות, מה שהביא למגמת שיפור באיכות האוויר. כיום יכול כל אזרח להיכנס לאתר האינטרנט של המתחם ולבדוק בעצמו את רמת הזיהום, הנקבעת כל שעה מחדש על ידי מערכת ממוחשבת.
משה דיין, דובר מועצת רמת חובב, הגיב על טענות התובעים: "המועצה תציג בפני בית המשפט כי התחלואים אשר התובעים טוענים להם אינם קשורים כלל ועיקר עם פעילותה. המועצה עשתה ותמשיך לעשות כל שביכולתה לשם שמירה על איכות הסביבה ובריאות האדם תוך עמידה בסטנדרטים הראויים לניטור ואכיפה, ותוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר. כלל הממצאים האובייקטיביים, המוכיחים את הצלחת המועצה בפעולותיה מאז שנות כינונה יובאו בפני בית המשפט. ממצאי המעקב הצמוד והמתמשך המתבצע על ידי המועצה מעידים על ההצלחה בפעילותה.
"בניגוד לטענות, אותן ניתן להשמיע בתקשורת, נדרשים התובעים להציג ראיות ואסמכתאות בפני בית המשפט. במסגרת הליך קדם המשפט צפויים להתברר מספר רב של בקשות ביניים שהגישו המדינה, המועצה והמפעלים, נוכח מחדלי התובעים, בין היתר, בקיום הוראות בית המשפט ועמידה בלוח הזמנים הצפוף שנקבע.
"המועצה, מכל מקום, עושה כל שביכולתה לשם בירור התביעות באופן ענייני, ואולם דווקא התובעים הם אלה המערימים קשיים בדרך לבירור התובענות שהם עצמם הגישו. נדמה כי על מידת הרצינות של הצדדים ניתן יהיה לעמוד בנקל על פי סוג הטענות, כלליותן והמסמכים או חוות הדעת הסומכות אותם.
"יש לציין כי חלק ניכר מהתובעים אשר זומנו לפגישות עם המומחים והמתורגמנים כלל לא טרחו להופיע לבדיקות המיוחדות שנקבעו עבורם - וגרמו בשל כך לכלל הנתבעים הוצאות כספיות אדירות".
סרטן, מחלות נשימה ושיעור גבוה של הפלות. בחודש הבא יעמדו 76 תושבי היישובים מסביב לרמת חובב ויתבעו מהמפעלים ומהמועצה לקבל אחריות לבריאותם. החיים בצל מפעלים מזהמים
טל אריאל אמיר | 4/9/2009 9:22
"קשה לי לנשום. אני משתעלת המון והילדים צוחקים עליי. בלילות אני בוכה מרוב שכואב לי, ולפעמים בגלל שאין לי אוויר לא יוצא לי קול. רק דמעות". קולה של סאלי דנפירי, בת העשר, חלש. כמעט שאינו נשמע. סאלי סובלת מאסתמה כרונית. כל שלושה חודשים היא יוצאת עם אביה לבאר שבע ועוברת בדיקות ושיקוף ריאות. "אני מפחדת שיקרה לי משהו. כשאני מקבלת התקף, אני מרגישה כאילו אני מתעלפת. לוחץ לי חזק בחזה. לפעמים אני חולמת שאני בריאה לגמרי ולא צריכה לקום כמעט כל לילה בגלל השיעול. אני רוצה לשחות ולרקוד ולא יכולה בגלל שאין לי נשימה. אני גם לא יכולה לשחק עם החברות שלי בהפסקות. למה אני צריכה להיות שונה מהן? כשאגדל אהיה רופאה ואוכל לטפל במחלה שלי ובחולים אחרים.
מתוך דוח "אירועי חומרים מסוכנים בין השנים 2007-1998": בשנת 2004 אירעו ברמת חובב 57 מקרים מקומיים הכוללים פיצוץ, שרפה, דלקה ושפיכת חומרים מסוכנים. בשנת 2007 נרשמה ירידה, רק 32 אירועים, אחד מהם נחשב לאירוע
אזורי, שחורג מגבולות המועצה התעשייתית, גורר הערכות של כוג חות הצלה ומחייב סגירת צירי תנועה.
"השילוב של הריח עם מחלות הנשימה נראה לי הגיוני", אומר ג'מאל דנפירי, אביה של סאלי. שלושת ילדיו לוקים באסתמה כרונית. "לפני תשע שנים, כשלילדה הראשונה בת ה-13 אמרו שיש אסתמה קשה, התפלאתי. אבל כשזה התגלה גם בשני הילדים הקטנים, זה היה מוזר. אנחנו, הבדואים, חיים מתמיד באוויר הפתוח ללא כל בעיות. עכשיו רוב האנשים בשבט לא לגמרי בריאים. לרבים יש סחרחורות, בעיות נשימה, בעיות בעיניים. הילדים שלי חיים על כדורים ואינהלציה. כל החיים סביב המחלות שלהם. לפעמים, לפנות בוקר, שלושתם מתחילים להשתעל. לך תיקח את כולם עכג שיו לבית החולים. לפעמים הם מתאשפזים. כמעט אין לילה שסאלי לא סובלת מקוצר נשימה. לפני כמה שנים היה פיצוץ באחד המפעלים וראינו אוטובוסים מפנים עובדים. עמדנו כאן, תקועים. לאן נברח?
אנשי שבט אל עזזמה בוואדי אל נעם, המרוחק כשני קילומטרים בלבד מהפארק התעשייתי רמת חובב, מתגוררים במקום מאז קום המדינה. "נולדתי פה", מצהיר סלאח אל ג'ורג'אווי, הנשוי לשתי נשים שעברו כמה הפלות. "המדינה שיכנה אותנו במקום הזה, וכשהקימו את רמת חובב ראינו רק פרנסה בעיניים. אבל ככל שהמקום התרחב כך התפשט גם הריח. בהתחלה אמרנו 'לא נעים' אבל אחר כך התחילו ההפלות. לא רק אצלי. אין כמעט בית פה שהאישה לא הפילה פעם או פעמיים. האנשים פה תמימים, ישר אמרו'זה מן אללה'. חשדתי שמדובר במפעלים. זה כמו פח אשפה של פסולת רעילה. מאז ההפלות, אחת הנשים לא יכולה יותר ללדת. גם אם היום המפעלים לא מזהמים, זה מה שהיה כאן במשך שנים והרס לנו את הבריאות. אני יודע שצריך לעבור מכאן, רק אין לנו לאן. בזכות התביעה כולם ייאלצו להקשיב לנו. גם אם לא יתייחסו".
גם סאלם אלדנפירי לא מאמין שמשהו ישתנה. מאז מתה אשתו, סיאם, שהייתה רק בת 36, איבד טעם לחייו. הפך לאב חדגהורי. סאלם לא הצליח להבין מדוע נאלץ, בהתראה של יום, לנסוע עד לרופא בחיפה כדי לענות על כמה שאלות. "התיק של אשתי אצל עורכי הדין של המפעלים, לא מבין מה רוצים ממני", הוא אומר. "אני רופא? אני יודע דברים שהרופא לא יודע? זה נראה כאילו מציקים לנו סתם. רוצים להקשות. לא מספיק שאיבדתי את אשתי? הסרטן התגלה כשסיאם הייתה בחודש הרביעי להיריון. אמרו שהבטן יכולה להתפוצץ. רציתי להציל לפחות אחד מהם. שניהם מתו".
שלושה אחים חולים באסתמה יש גם במשפחת אלדנפירי. הם מודים כי בחמש השנים האחרונות הריח החריף מורגש פחות, אבל לחאלד בן ה-18 זה לא עוזר. הוא מסתובב עם משאף ומתקשה בשיעורי הספורט בבית הספר. הוא נזקק לתרופות ונוסע להביאן בעצמו מהיישוב שגב שלום. חאלד החל להשתעל כבר בגיל חצי שנה ומאז, בכל לילה, מגיפים הוריו את הדלתות בבית. ימים ארוכים סירב ללכת לבית הספר. התבייש במחלה. אחותו הקטנה אושפזה בעבר בבית החולים, אחיו נזקק לאינהלציה. הוריו הסבירו לו שאם יזכו בתביעה המשפטית יוקדש הכסף לבריאותו.
מתילן כלוריד עלול לגרום לסרטן; קסילן עלול לפגוע במערכת העצבים ובדם; מתיל ברומיד, עלול לפגוע בלב ובכליות; טולואן עלול לפגוע בכבד ובכלי הדם; אמוניה עלולה לגרום לקוצר נשימה ובצקת בריאות. זה מה שנשמו במשך שנים הבדואים משבט אל עזזמה. זה מה שנשמו גם תושבי באר שבע, עומר והסביבה. ככה לפחות קבעה בשנת 2002 ד"ר רעיה וולקן, יו"ר ועדת איכות הסביבה במועצה האזורית נגב. האסתמה, ההפלות והסרטן שהחלו להתפשט בקרב הבדואים העלו אצלם את החשש כי המחלות הלא אופייניות למגזר שלהם קשורות לפליטת רעלים מהמפעלים שבפארק התעשייתי. לא פעם התעוררו בלילה והבחינו בעננת כימיקלים עכורה המרחפת מעל האוהלים והצריפים. בלילות החמים נאלצו להגיף את החלונות בגלל הריח הגופריתי הכבד.
רחל טלמור מעומר מסרבת להיות פסימית. אחרי לוקמיה וסרטן הרחם היא מתכוונת להמשיך לחיות. "הקשר לרעלים עלה בבדיקות הרפואיות שלי", היא אומרת. "בגלל סוג הסרטן הייחודי שאלו אותי במחלקה ההמטולוגית עם עב? דתי עם חומרים כימיים, כי חלוקת התאים מתאימה לאדם שנחשף לרעלים".
טלמור הייתה עובדת סוציאלית וניהלה מחלקה בביטוח הלאומי. היא נאלצה לפרוש בגיל 52, לפני שלוש שנים, בגלל הסרטן ומאז היא במלחמת הישרדות. "אני חיה בפחד ", היא מודה. "הייתי אדם פעיל והיום אני מתעייפת מהר. עם החולשה והקשיים טרטרו אותי לתל אביב רק כדי שעורכי הדין של המפעלים יהיו מרוצים. הרופא לא ידע מה לעשות איתי. הרי התיק הרפואי שלי היה מולו. אני מתגעגעת לי? מים שבהם הייתי בריאה ולא קמתי בבוקר ומיד חשבתי מה יהיה איתי".
דורשים פיצוי. מאה מיליון שקל
פרשת רמת חובב עלתה למודעות בשנת 2003 לאחר דיונים שנערכו בכנסת בנושא הממצאים הראשונים של הסקר האפי-דמיולוגי, שפרסמה פרופ' בתיה סרוב מאוניברסיטת בן גוריון בשיתוף משרד הבריאות. בסקר הוגדרו הבדואים כאוכלוסייה בסיכון הסובלת מעודף תחלואה ותמותה שנגרמים כנראה מהקרבה לאתר רמת חובב. לגבי האוכלוסייה היהודית, כך נטען, נמצא קשר בין מחלות נשימה כרוניות של ילדי הקיבוצים לבין האתר.
עם פרסום הממצאים התגבשה ביישוב עומר קבוצת תושבים שלקו בסרטן והחליטו לצאת למאבק משפטי. בשנת 2005 התגבשה גם קבוצת הבדואים מוואדי אל נעם (שבט אל עזזמה), שמנתה עשרות תושבים המתגוררים מול הפארק התעשייתי. הבדואים טענו כי המחלות שהתפרצו בקרבם בשנים האחרונות - כמו סרטן, מחלות נשימה ושיעור גבוה של הפלות - אינן אופייניות למגזר. שתי הקבוצות, המונות כיום 76 תובעים, מיוצגות על ידי עורכי הדין משה קפלנסקי, קובי קפלנסקי ורמי זך.
בתביעת הענק שהגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המדינה והמועצה התעשייתית רמת חובב, הגוף שמאגד בתוכו את המפעלים, דורשים התובעים לפצותם בכמאה מיליון שקל. התובעים הפנו את תביעתם אל המועצה התעשייתית, אולם המועצה טענה מיד כי יש להפנות את התביעה כלפי המפעלים. בית המשפט קבע כי את המשפט ינהלו המדינה, המועצה והמפעלים ביחד ובכך העמיד למעשה את 76 התובעים החולים מול הגופים הגדולים, כמשל דוד וגוליית.
השופטת שרה דברת, שתנהל את המשפט, הודיעה כבר בתחילה כי התיק לא יימשך שנים רבות, בדומה למשפט השייטת והקישון. היא דרשה כי בתוך זמן קצר יהיו התצהירים, המסמכים והבדיקות הרפואיות של התובעים בהישג יד. באי כוח המפעלים הכניסו את התובעים לסחרור כאשר ביקשו מהם להגיע לבדיקות רפואיות מטעמם, בטווח זמנים קצר ובמקומות מרוחקים כגון חיפה. חלק מהבדואים, שמעולם לא עזבו את המתחם, לא הגיעו לבדיקות. המשמעות: מחיקת שמותיהם מהתביעה.
עו"ד משה קפלנסקי מחה השבוע על העובדה שתביעות בנושא איכות סביבה אינן מגיעות למשפט הפלילי: "צריך להעמיד לדין בגין תקיפה את המפעלים המזהמים ולהטיל עליהם עונשי מאסר בפועל ולא ליצור מצג של קשר בין הון לשלטון. במשפט האזרחי היום נלחמים התובעים במלחמה משפטית נגד עשרות נתבעים עתירי ממון המיוצגים על ידי עשרות עורכי דין, המערימים קשיים על הצד החלש".
המשפט צפוי להיפתח באוקטובר.
המפעל: מה הקשר בין הזיהום למחלות?
אזור התעשייה רמת חובב נחשב מפגע אקולוגי קשה שגרם לזיהום האוויר והקרקע. ב-2004 הוקמו במתחם תחנות ניטור הפועלות לאורך כל היממה והמפעלים חויבו להשקיעו בתחנות סביבתיות, מה שהביא למגמת שיפור באיכות האוויר. כיום יכול כל אזרח להיכנס לאתר האינטרנט של המתחם ולבדוק בעצמו את רמת הזיהום, הנקבעת כל שעה מחדש על ידי מערכת ממוחשבת.
משה דיין, דובר מועצת רמת חובב, הגיב על טענות התובעים: "המועצה תציג בפני בית המשפט כי התחלואים אשר התובעים טוענים להם אינם קשורים כלל ועיקר עם פעילותה. המועצה עשתה ותמשיך לעשות כל שביכולתה לשם שמירה על איכות הסביבה ובריאות האדם תוך עמידה בסטנדרטים הראויים לניטור ואכיפה, ותוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר. כלל הממצאים האובייקטיביים, המוכיחים את הצלחת המועצה בפעולותיה מאז שנות כינונה יובאו בפני בית המשפט. ממצאי המעקב הצמוד והמתמשך המתבצע על ידי המועצה מעידים על ההצלחה בפעילותה.
"בניגוד לטענות, אותן ניתן להשמיע בתקשורת, נדרשים התובעים להציג ראיות ואסמכתאות בפני בית המשפט. במסגרת הליך קדם המשפט צפויים להתברר מספר רב של בקשות ביניים שהגישו המדינה, המועצה והמפעלים, נוכח מחדלי התובעים, בין היתר, בקיום הוראות בית המשפט ועמידה בלוח הזמנים הצפוף שנקבע.
"המועצה, מכל מקום, עושה כל שביכולתה לשם בירור התביעות באופן ענייני, ואולם דווקא התובעים הם אלה המערימים קשיים בדרך לבירור התובענות שהם עצמם הגישו. נדמה כי על מידת הרצינות של הצדדים ניתן יהיה לעמוד בנקל על פי סוג הטענות, כלליותן והמסמכים או חוות הדעת הסומכות אותם.
"יש לציין כי חלק ניכר מהתובעים אשר זומנו לפגישות עם המומחים והמתורגמנים כלל לא טרחו להופיע לבדיקות המיוחדות שנקבעו עבורם - וגרמו בשל כך לכלל הנתבעים הוצאות כספיות אדירות".
